הירושה שהתבזבזה

הרבה אנשים מייחלים לזכות בירושה שתשדרג אותם בחיים.


ודוד היה אחד המאושרים האלה.


הוא קיבל ירושה והחליט לקנות לעצמו דירה.


הדירה שמצא הייתה בחלקה של חסוי פגוע נפש (חסוי הוא מי שיש לו אפוטרופוס).


אימו של פגוע הנפש החזיקה ב-75% מהדירה, ובנה ב-25% מהדירה כשהיא האפוטרופוסית שלו (הבן קיבל 25% מהדירה לאחר מות האב).


כשעושים עסקה עם חסוי, חייבים לקבל את אישור בית המשפט.


לכן הם פנו כמובן לעורך דין כדי שיכין ויבצע את כל התהליך. אותו עורך דין הרגיע אותם שזה סך הכל עניין של כמה מסמכים והוא יטפל בדברים מאלף עד תו.


בינתיים עורך הדין הציע לדוד להעביר לו את כל הכסף בנאמנות כדי שלא יבזבז זמן ויוכל לקבל מפתח ולעבור לדירה.


יותר פשוט מזה אין...


למראית עין.


התהליך "הפשוט" לכאורה נגרר ונגרר - עד שלבסוף בית המשפט לא אישר את העסקה.


אבל זה לא הכל.


עורך הדין נעלם עם הכסף לחו"ל (כשמתברר שהוא עשה על הדרך עקיצות דומות).


איך זה קרה?


גם דוד וגם מוכרת הדירה התלהבו מכך שעורך הדין הציע להם עסקה פשוטה, מהירה, עם שכר טרחה נמוך ו"אטרקטיבי".


אבל אם היו רגע אחד עוצרים ומתבוננים - הם היו שמים לב לנורות אדומות שפוזרו לאורך הדרך.


לפני שמפקידים למישהו סכום כסף גדול בנאמנות, כדאי לבדוק בשבע עיניים את האמינות והיושרה שלו.


מה עוד אפשר ללמוד מהסיפור הזה?


אם קונים דירה מחסוי, לפני שמעבירים את השקל הראשון, כדאי לחכות לאישור בית המשפט.


הרי בסופו של דבר, בית המשפט הוא לא חותמת גומי.